הרפורמה של לנדשפט – סיכום מצב.

יובל לנדשפט ואני, בדיוני "השולחן העגול"

6/5/2020

פגשתי את יובל לנדשפט לראשונה זמן קצר לאחר שזכה במכרז לתפקיד מנהל היק"ר.

אני זוכר שהוא ביקר אותנו, המטופלים שהפגינו במאהל המחאה מול ביתה של שרת הבריאות דאז יעל גרמן. הרושם שקיבלתי ממנו היה שהוא בהחלט מתכוון לפעול להסדרת התחום כך שתהליך קבלת הרישיון לשימוש בקנאביס רפואי יהיה מהיר וקל.

באותם הימים, יחד עם הרישיון היו המטופלים מקבלים את שם הספק ממנו הם יקבלו את התרופה, ורק ממנו הם היו רשאים לרכוש אותה. כך למשל, מטופלים של חברת 'תיקון עולם' יכלו לרכוש את הקנאביס הרפואי שלהם רק מחברת 'תיקון עולם', וכו'. ניתן היה להגיש בקשה למעבר ספק, אולם התהליך היה כה מסובך עד כי רבים מהמטופלים העדיפו להימנע ממנו גם במחיר של התפשרות על איכות ו/או על יחס.

לנדשפט חלק איתי בזמנו את תכנית המדיקליזציה שהוא תכנן, אשר אמורה הייתה, בין היתר, לשחרר אותנו המטופלים מהתלות בספק אחד. המחשבה על כך שהמטופלים יוכלו ללכת לכל בית מרקחת ולרכוש כל זן קנאביס מכל ספק בשוק בהחלט קסמה לי ולרבים אחרים. בנוסף, לנדשפט אמר כי בכוונתו לפעול להכשרת רופאים שיוכלו להנפיק מרשמים לקנאביס, ללא צורך בקבלת אישור מהיחידה לקנאביס רפואי.

סמכתי עליו והאמנתי בלב שלם שהרפורמה שלו תטיב עם החולים.  

ובכן, מה השתבש?

הטעות הראשונה שלו הייתה – לריב עם תיקון עולם.

בנובמבר 2018 החליט לנדשפט להתגרות באנשי תיקון עולם, אולי כדי להעמיד אותם על מקומם ולהבהיר להם מי מנהל את העניינים: ערך ביקורת בחווה והוציא לה צו סגירה בטענה שנמצאו ליקויים.

כעבור שבועיים הצו בוטל והחווה נפתחה, אולם מי שמכיר את משפחת תיקון עולם ידע שהם לא יעברו על הפגיעה בשתיקה. הייתה זו רק שאלה של זמן עד שהתגובה תבוא – ואכן היא באה 3 חודשים מאוחר יותר, כשתיקון עולם הודיעו כי החל מבעוד חודשיים הם לא יספקו יותר קנאביס רפואי בישראל. בדיוק באותה תקופה חברת תיקון עולם עשתה אקזיט בשווי עסקה של כמה מאות מליוני דולרים. אני מניח שלא היה להם קשה לוותר על השוק הישראלי התובעני, ולו רק כדי לסגור חשבון עם לנדשפט.

וכך, בחודש מרץ 2019 נותרו כ 15,000 מטופלים שהספק שלהם היה תיקון עולם – ללא תרופה.  

אין מילם לתאר את הכאוס שנוצר בשוק עקב הצורך הדחוף למצוא לאותם מטופלים ספק חלופי. כל אחד מהספקים האחרים יכול היה לצרף למאגר לקוחותיו כ 1000 מטופלים חדשים.

רק לחברה אחת היה – באופן מפתיע – מלאי מוכן במחסן לקליטת כ -8,000 מטופלים חדשים. שם החברה: "שאיפה לחיים" שהפכה כמעט בין לילה לספקית הקנאביס בעלת מאגר הלקוחות הגדולה ביותר בארץ.  אולם נראה היה כי בשיא פריחתה, לא טרחה החברה להגדיל ולהרחיב דיו את מוקד ההזמנות. כתוצאה מהתנהלות זו אלפי חולים נותרו במשך תקופה ממושכת ללא הקנאביס. המטופלים שבכל זאת הצליחו לדבר עם מוקד ההזמנות התלוננו על איכות ירודה של התרופה.

כאן אני מגיע לטעות השניה של לנדשפט: הוא לא הסכים להקשיב לתלונות הרבות שהצטברו על שולחנו לגבי האיכות הירודה של התרופה שחברת שאיפה לחיים מספקת. איכות כה ירודה, שספק אם ניתן לקרוא לה ראויה. עשרות תמונות הועלו לרשתות החברתיות: בחלקן ראו עובש, באחרות ראו תערובת של עלים ללא זכר לפרחים. לנדשפט הגן ללא סייג על חברת שאיפה לחיים וכך למשל, כאשר קבוצת מטופלים (ועבדכם הנאמן ביניהם) פנתה אליו כדי לקבל אישור לבצע בדיקות מעבדה לתוצרת של שאיפה לחיים – הוא לא אישר את קיום הבדיקות (!) למרות שהצענו לשאת בכל העלויות. לכאורה, האינטרס שלו אמור להיות טובת החולים. היעלה על הדעת כי הוא לא יאפשר לחולים לבדוק את התרופה שהם מקבלים, ועוד על חשבונם? וכי מה יש להסתיר, מדוע הוא לא אישר לבצע את הבדיקות? מדוע בכלל נקבע כי יש צורך באישור שלו לצורך ביצוע הבדיקות?

הטעות השלישית: לנדשפט היה כל כך להוט להעביר את המטופלים לבתי המרקחת עד כי לא טרח לדאוג קודם לכן ש…בבתי המרקחת יהיה מלאי. כתוצאה מכך, אלפי חולים בילו את החודשים הבאים במסע מפרך בין בתי המרקחת ברחבי הארץ בחיפוש נואש אחר הזנים להם הם זקוקים. במשך חודשים כמעט ולא ניתן היה להשיג בבתי המרקחת קנאביס רפואי של חברה כלשהי מלבד של "שאיפה לחיים", אשר על איכות מוצריה כבר כתבתי ואוסיף כי גם בחינם – לא הייתי מעז לצרוך אותם.

באותה עת, לנדשפט דחה את ההצעה לאשר יבוא של קנאביס רפואי מחו"ל כדי לפתור את בעית המחסור בארץ. את ההצעה ליבוא הוא לבסוף קיבל, אבל זה קרה רק כשנה מאוחר יותר. למה? ככה.

הטעות הרבעית – זנים ומינונים. "בכל תרופה מתחילים עם מינון נמוך ועולים על פי הצורך", נימק לנדשפט את חלוקת הקנאביס לזנים בהתאם לריכוז ה THC וה- CBD שבהם, תוך כדי התעלמות מאפקט הפמליה הידוע של הצמח. הדבר דומה לקביעת תפריט במסעדה כאשר הפרט היחיד הגלוי לגבי המנות הוא דרגת החריפות: סועדים חדשים יתחילו עם מנת חריפות קטנה, ויתקדמו על פי הצורך.

רק לאחר רכישת שקית הקנאביס יגלה המטופל אם קיבל שניצל בדרגת חריפות נמוכה, או סלט טופו בדרגת חריפות נמוכה, או אולי עוף מוקפץ (בדרגת חריפות נמוכה): בדיוק הפוך מה'סטנדריזציה של התרופה' אליה שאף להגיע משרד הבריאות.

עבור מטופלים רבים, הזנים החלשים שקיבלו בקושי השפיעו עליהם: ע"פ החלוקה של לנדשפט, קטגורית הקנאביס החלש כוללת מוצרים עם טווח של 6-14% THC, שזה בערך כמו לקבוע שנהיגה איטית היא נהיגה במהירות שבין 40 קמ"ש ל 90 קמ"ש:  ההבדל בין קנאביס עם 6% THC לבין קנאביס עם 14% הוא הבדל משמעותי ביותר, עד לרגע זה לא ברור לי כיצד שניהם מצאו את עצמם\ ברפורמה של לנדשפט, באותה הקטגוריה.

אותה בעיה קיימת גם עם הקטגוריות האחרות של הקנאביס – הבינוני (T15) והחזק (T20):

על סמך מה קבע לנדשפט את החלוקה לאותן קטגוריות ומדוע התעלם מאפקט הפמליה של הצמח? אין לי תשובה…

הטעות החמישית – מחיר. לפני הרפורמה, מטופלים שילמו לספק מחיר אחיד של 370 שקלים ללא קשר לכמות הקנאביס שקיבלו. אחרי הרפורמה, המחיר קפץ ל 200-350 שקלים לכל שקית של 10 גרם.

החולים הקשים יותר אשר מן הסתם צורכים כמויות גדולות יותר ובשל מצבם הרפואי מתקשים לעבוד ולהתפרנס, היו הנפגעים העיקריים. עבור חולה שמקבל מינון חודשי של 60 גרם (מינון שנחשב למינון ממוצע בארה"ב ובקנדה), עלות הקנאביס הרפואי שלו קפצה מ 370 שקלים לחודש ל 1500-2000 שקלים!

ניתן היה להתנות את קבלת האישור ליצוא קנאביס בהקפאת המחיר או סיבסוד שלו עבור המטופלים בארץ. אין ספק שהרווחים מהיצוא יכלו לסבסד את החולים הישראלים, בעיקר את מעוטי היכולת שביניהם.

וכך איבד לנדשפט את אמון המטופלים והפך את הרפורמה שנקראת משום מה על שם ליצמן, לכישלון. את הכישלון הזה ניתן כיום לתקן רק בדרך אחת: פתיחת השוק, הוצאת האחריות על תחום הקנאביס מידי משרד הבריאות.

הם קוראים לזה "לגליזציה", אני מעדיף את המונח "הגיוניזציה".

אינני רוצה לסיים מבלי לאזן במקצת את התמונה ולמנות גם את ההישגים:

  • אכן כיום ישנם יותר ויותר רופאים שהוכשרו להנפיק רישיונות בלי הצורך לקבל אישור מהיחידה לקנאביס רפואי.

עדיין אין מספיק רופאים אבל הכיוון הוא בהחלט חיובי.

  • התלות של המטופלים בספק אחד איננה קיימת יותר, המטופלים יכולים לרכוש בבתי המרקחת את המוצרים של כל המגדלים, כולל זנים מיובאים – מה שנראה היה עד לא מזמן כפנטזיה בלתי ריאלית.

אולי בבוא היום, כשיובל לנדשפט יפרסם את זכרונותיו, נדע מול איזה גורמים הוא עצמו נאלץ היה להתמודד כדי לקדם את הרפורמה: הועדה הבין משרדית והמשרד לבטחון פנים למשל, וגורמים נוספים ששאפו לבטל כליל את תחום הקנאביס הרפואי.