רשמים מהמסע לקנדה, בשליחות חברת "בול-פארמה".
17/10/22
אחרי טיסה ארוכה, סמיון ואני הגענו סוף סוף לעיר ססקטון שבמרכז קנדה והדבר הראשון שעשינו היה, כמובן, לבדוק היכן נמצא הדיספנסרי הקרוב ביותר למלון. אני חייב לציין שהפסקת העישון שנאלצתי לעשות בשל הטיסה, 27 שעות ללא קנאביס, היא ההפסקה הארוכה ביותר שעשיתי בעשרים השנים האחרונות. לשמחתי, עמדתי בזה יפה!
מצאנו דיספנסרי ("מיסטר דיזי") במרחק של חמש דקות הליכה מהמלון וגילינו שלא הכל ירוק בקנדה:
כך למשל, לא רק שאסור לעשן קנאביס בדיספנסרי – אסור אפילו לפתוח את השקית בתוך החנות!
המרחק בין אמסטרדם, בה ניתן לראות את התפרחת ולהתנסות בה בקופישופ עצמו, לבין ססקטון, בה אי אפשר לראות את התפרחת לפני הקניה ואי אפשר לפתוח את השקית בתוך החנות – עודנו רב:
חלק משמעותי מחווית הקניה היא פתיחת השקית והכנת סיגריה לטעימה ולהחלפת רשמים עם זרים שתיכף יהפכו לחברים. מבלי שאפשר יהיה לעשן במקום בו קונים את הקנאביס, הלגליזציה עדיין לא הושלמה.
מבחינת המבחר – כמות התפרחות שבתפריט הייתה כמעט כפולה מהמבחר שיש בבתי המרקחת המובילים בארץ. בנוסף, ניתן לרכוש משקאות, שוקולדים וסוכריות, חשיש אבקנים ומיצויים שונים.
מאחר ואין אפשרות לראות ולהריח את הפרחים, אי אפשר להימנע מלהציץ באחוזי ה THC. הבאדטנדר (באד-טנדר, על משקל בר-טנדר, הוא כמו ברמן אבל במקום אלכוהול הוא מוכר קנאביס) המליץ על כמה אופציות מתוכן בחרתי ב"סאוור או.ג'י" של חברה מקומית עם 21.6 אחוזים צנועים של THC.
בעוד שבארץ, הקניה המינימלית בבתי המרקחת היא 10 גרם, בקנדה התפרחות נמכרות בקופסאות של החל מ 3.5 גרם, מה שמאפשר לך להתנסות במספר רב יותר של זנים. אם חלילה קנית שקית שהיא נפילה, עדיף ליפול ב-3.5 גרם ולא ב-10…
ה"סאוור או.ג'י" היה מצויין – עתיר טריכומות, ריחני, פרחים יפים, השפעה אופורית נעימה ושחרור מוחלט מכאבי הגב שהצטברו עקב הטיסה הארוכה.
מחירו לצרכן -45 דולר קנדי ל 3.5 גרם או בתרגום שקלים – 330 שקלים לשקית של 10 גרם (בארץ היה מתווסף לזה גם מע"מ).
סמיון בחר בזן "פלטיניום גרליק" של אותה חברה, אשר מוצריה נמכרים ברף הגבוה של המחירים: אחרי טיסה כה ארוכה, מגיע לנו לטעום את הטוב ביותר! מבלי שביקשנו, הבאדטנדר העניק לנו 10% הנחה ופינק אותנו בניירות גלגול – לרגע הרגשנו כמו בארץ:)
18/10/22, היום השני.
במרחק של דקות הליכה מהמלון מצאנו מקום טוב (יחסית) לקפה של בוקר – סטארבקס קפה וממש צמוד אליו, דיספנסרי נחמד בשם "פרחים ואש", שם שבוודאי מעורר זיכרונות קשים אצל כארם, הרוקח האמיץ שפתח את הקופי-שופ הראשון בארץ.
המקום נפתח בשעה 10:00 כך שאני מניח שהיינו הלקוחות הראשונים, אולי לכן הבאדטנדרית הג'ינג'ית הצעירה הייתה אדיבה ונחמדה ברמה כל כך גבוהה עד כי התחלתי לחשוד שהיא תחת השפעת אקסטזי.
המקום מאד מרווח וישנו מבחר עצום של תפרחות, מגולגלות, מיצויים, אדיבל'ז שונים, באנגים מכל הסוגים והגדלים ואפילו חולצות ומוצרי המפ.
– "מה דעתך על המוצרים של חברת קווסט?" שאלתי את הבאדטנדרית:
הסיבה ששאלתי אותה על חברת קווסט הייתה משום שזו למעשה החברה שבאנו לבדוק את מוצריה.
– "הם בהחלט הכי טובים! הם מתומחרים קצת גבוה יותר מהחברות האחרות, אבל הם בהחלט שווים את המחיר" היא השיבה. מאחר ולמחרת תואם לנו ביקור במתקן הגידול שלהם שיכלול מן הסתם גם "סבב טעימות", בחרתי לנסות משהו אחר:
אני לא מאמין שככל שאחוז ה- THC גבוה יותר כך הקנאביס יעיל יותר. אני מאמין באפקט הפמליה, כלומר שלא רק ה THC משפיע על איכות העישון.
מאחר ובקנדה אין הגבלה על אחוז – THC (בישראל לעומת זאת ישנה הגבלה למכסימום 24%) הייתה לי הזדמנות נהדרת לבדוק את התיאוריה הלכה למעשה – ולכן, ולו רק למען הניסוי, החלטתי לנסות את אחד הזנים ה"חזקים" ובחרתי בזן בשם root beer float של חברת bold craft cannabis – זן שנוטה לאינדיקה ומתהדר ב 36.4% של THC וב 1.95% טרפנים.
המחיר לצרכן: 32 שקלים לגרם, לא כולל מע"מ.
פתחתי את השקית במלון ומיד סגרתי אותה חזרה בבהלה: הריח שהשתחרר ממנה היה כה חזק עד שחששתי כי הוא יורגש עד לשולחן של פקידת הקבלה בקצה המסדרון! אמנם יש כאן מעין לגליזציה אבל בכל זאת…
חשוב לציין: בפעמים הבאות שפתחתי את השקית הריח היה הרבה פחות חזק, אינני יודע מדוע. נראה כאילו כל הריח השתחרר והתאדה בבת אחת בפתיחה הראשונה של השקית…
מבחינת המראה – שפטו בעצמכם.
הטעם – שילוב מעניין של הדרים ועשבים מתוקים, אפילו קצת לבנדר.
העישון חלק ונעים אבל היה חסר לי את אותו טעם לוואי חיובי שנשאר בפה אחרי שפולטים החוצה את העשן.
ההשפעה – אופוריה קלילה, אבל לגמרי לא מרגיש כמו פי 1.5 מהמכסימום המותר בארץ.
מבחינת כאבי הגב – לא הרגשתי שום הקלה, אפילו לא קטנה.
נזכרתי בחוויה דומה שהייתה לי עם קנאביס עתיר THC: זה היה לפני למעלה מעשור, הפעם הראשונה בה הבנתי את ההבדל שבין קנאביס רפואי לבין קנאביס-פנאי.
סיכמתי את החוויה בכתבה הבאה.
19/10/22, היום השלישי.
אדם, נציג חברת "קווסט", אסף אותנו מוקדם בבוקר מהמלון לביקור במתקן החברה הנמצא במרחק של כשעה וחצי נסיעה מהעיר.
מדובר במתקן לא גדול (בקנה מידה קנדי, בהחלט גדול בקנה מידה ישראלי!) אך בהחלט מרשים.
אחרי שהתלבשנו בהתאם להנחיות, התחלנו את הסיור במבט על האמהות ועל הייחורים הצעירים:
לאחר שהתרשמנו מתנאי הגידול, היבוש והיישון של התפרחות, הגיע הזמן לראות את המוצר הסופי:
לבסוף, בחרנו להמליץ על הזנים הבאים, אשר יגיעו בקרוב ארצה:
ציון שלי:
9 נקודות מתוך 10 על הריח,
9.5 נקודות על המראה,
9 נקודות על הטעם,
9 נקודות על ההשפעה (אופוריה, צלילות, יצירתיות, העיף לי את העייפות לגמרי!)
ציון שלי:
8 נקודות מתוך 10 על הריח,
9.5 נקודות על המראה,
8.5 נקודות על הטעם,
9 נקודות על ההשפעה
אפל מק – בניחוח קליפת תפוח ירוק, זן היברידי מאוזן.
ירדנו לקומת הלובי במלון ויצאנו החוצה לפינת העישון שלנו. כשירדנו היינו במצב רוח דברני, עליז, עסוקים בלתכנן את המשך היום. כשעלינו חזרה לחדר, אחרי ג'וינט של האפל מק, עלינו בדממה. שנינו הרגשנו שקט פנימי ושלווה מבורכת, לכן אני מכנה את האפל-מק ה"קנאביס של הויפסנה" ("ויפסנה" היא סדנת שתיקה, סדנת תענית דיבור).
הציון שלי:
8 נקודות מתוך 10 על הריח,
9 נקודות על המראה,
8.5 נקודות על הטעם,
8.5 נקודות על ההשפעה
הציון שלי:
8 נקודות מתוך 10 על הריח,
8.5 נקודות על המראה,
8 נקודות על הטעם,
9 נקודות על ההשפעה – בדקות הראשונות לא הרגשתי כלום, מיהרתי לרשום לעצמי ביומן שאפשר לוותר על הזן. אולם כעבור כ-15 דקות שמתי לב שכאבי הגב נעלמו כמעט לחלוטין (אחרי יום בו חרשנו רגלית את טורונטו!), מצב הרוח נע משמעותית לכיוון האופוריה ומצאתי את עצמי במצב רוח יצירתי במיוחד – בקיצור, כל מה שאפשר לבקש ולצפות מקנאביס איכותי.
לסיכום המסע לקנדה:
גילינו שגם בקנדה, לא הכל משולם – עדיין אי אפשר לשבת במקום כמו קופי-שופ וליהנות מתפרחות הקנאביס בפומבי.
גילינו שגם בקנדה, לאיכות יש מחיר:
מצאנו גם קנאביס זול, הנה למשל תכולת שקית של זן בשם "ג'אן גי" (של חברה אחרת, לא מיובא לארץ) שמחירה לצרכן הוא כ- 120 שקלים לשקית:
האם הייתם/ן קונים/ות אותו?
כיום, בתי המרקחת מציעים מגוון זנים בעלי השפעה רפואית במחירים נוחים של עד 150 שקלים לשקית:
מה שחסר בארץ זה קנאביס בוטיק איכותי לאניני הטעם, למטופלים שמוכנים לשלם קצת יותר כדי לקבל את כדור האקמול שלהם בצבעי הקשת ובטעמי דיזל או פירות…
כפי שלמדנו בעבר, היבוא הרים את הרמה של הגידולים בארץ. אם כך יהיה גם הפעם, המסע שלנו השיג את מטרתו.